בן רבקה ובן-ציון רטח. נולד ביום י"ט באייר תרפ"ז (3.5.1926) בפולין.

יהושע (שייע) ואביו עלו לארץ ב-1935, לאחר שאם המשפחה נפטרה בפולין. האב נישא בשנית והם התיישבו בגבעתיים. הילד בן התשע התאקלם בארץ מהר, שכן ידע מילדותו את השפה העברית. הוא למד בבית ספר יסודי "בורוכוב" בעירו והמשיך לתיכון "מונטיפיורי" בתל אביב.

מגיל שש-עשרה היה יהושע חבר בארגון ה"הגנה" ונטל חלק בפעולות שונות. ב-1946 עבר קורס מפקדי מחלקות בג'וערה והמשיך בפעילותו במחתרת.

במלחמת העצמאות היה מפקד פלוגה בגדוד 33 של חטיבת "אלכסנדרוני". בחודש מאי 1948, במהלך קרב של הגדוד בטנטורה (כפר ערבי לחוף הים, ממערב לזכרון יעקב) הוא נפצע קשה בידו. בעקבות הפציעה הוכר כנכה צה"ל.

יהושע המשיך לשרת בצבא הקבע. ב-1950 עבר קורס מפקדי גדודים ובסיומו מונה למג"ד בחטיבת "גולני". בפעולה של הגדוד הוא נפצע שנית. בהמשך דרכו בצבא מונה לתפקיד הדרכה בקורס מג"דים, בין השנים 1958-1953 שירת כראש ענף במערך התכנון במטה הכללי.

יהושע נשא לאישה את אביבה (לבית פרנקל) ולבני הזוג נולדו תאומות – רבקה ובת-ציון. הוא היה בעל מסור, אבא אוהב ומשקיע וסב מסור לששת נכדיו.

בשנת 1958 סיים את תפקידו במטכ"ל ונשלח עם משפחתו לארצות הברית, לשנת השתלמות בבית הספר לפיקוד ומטה של צבא ארה"ב בקנזס סיטי, מיזורי - Fort Leavenworth.

בשובו מההשתלמות מונה יהושע לתפקיד הדרכה בבית הספר לפיקוד ומטה, וב-1961 מונה להיות ראש מחלקת תפקידים מיוחדים באגף המבצעים במטה הכללי. בשנת 1965 עשה פסק זמן בקריירה הצבאית, פנה ללימודים אקדמיים והשלים תואר ראשון במדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב.

ב-1967, אחרי לימודיו, נבחר יהושע על-ידי שר הביטחון משה דיין להיות מזכירו הצבאי. הוא החל את תפקידו ערב מלחמת ששת הימים ובמהלכו היה שותף פעיל להחלטות גורליות רבות. יהושע שימש בתפקיד עד 1974, אז פרש מהשירות בדרגת תת-אלוף.

במהלך שירותו הצבאי השתתף יהושע בכל מלחמות ישראל וקיבל את האותות הבאים: אות מלחמת העצמאות, אות מבצע קדש, אות מלחמת ששת הימים, אות מלחמת ההתשה, אות מלחמת יום הכיפורים.

עם שחרורו מצה"ל נענה לפנייתו של שר החוץ יגאל אלון ונטל על עצמו את הקמת מחלקת החקר במשרד החוץ (כיום - המרכז למחקר מדיני). המחלקה הוקמה בהתאם להחלטות ועדת אגרנט שחקרה את מלחמת יום הכיפורים. הוא הקים את המחלקה, פיתח וניהל אותה עד פרישתו בשנת 1977.

מאז פרישתו ממשרד החוץ עסק במחקר צבאי ואסטרטגי במסגרת אוניברסיטת תל אביב.

במהלך שירותו הצבאי ובמסגרת מחקריו באוניברסיטת תל אביב כתב יהושע מספר מאמרים ומחקרים העוסקים בנושא ביטחון ישראל. המאמרים, שהראשונים בהם עסקו בנושאי נשק גרעיני ובהמשך עסקו בהסכם השלום עם מצרים, ראו אור בעיתונים "מערכות", "סקירה חודשית" ובפרסומים של המכון ללימודים אסטרטגיים של אוניברסיטת תל אביב.

משחר ילדותו היה איש ספר והתמצא בתחומי ידע רבים. תחומי התעניינותו המיוחדים היו היסטוריה של עם ישראל, היסטוריה כללית, היסטוריה צבאית, אמנות וארכיאולוגיה. בביתו בגבעתיים הייתה ספרייה עשירה במגוון רחב של נושאים, שמנתה כ-5,000 ספרים. כמו כן היה ברשותו אוסף גדול של יצירות אמנות, שכלל ציורים של טובי האמנים בישראל ופסלים. יהושע טיפח לאורך השנים אוספי עטים, בולים, מעטפות של היום הראשון ומדליות.

יהושע היה בעל ידע רחב בתחומים רבים, ואנשים נהגו להתייעץ בו במגוון נושאים. הצניעות, הענווה ואהבת האדם היו לו לדרך חיים, הוא היה חבר נאמן ואיש אמונם של חבריו.

יהושע רביב נפטר בה' בתמוז תש"ן (28.6.1990). בן שישים וארבע במותו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בקריית שאול, תל אביב. הותיר אישה, שתי בנות ושישה נכדים.

יהושע מונצח באנדרטה לזכר הנופלים בבית הספר "בורוכוב" בגבעתיים, בו הוא למד.

ספרים רבים מספרייתו נתרמו ל"בית לוי אשכול" בירושלים ולספריית מוזיאון ה"הגנה" בתל אביב. בספרייה הוקמה פינה להנצחתו ועל הלוח, לצד תמונתו ופרטיו, נכתב: "אדם אציל נפש, איש יודע ספר, חבר ההגנה ומפקד בצה"ל".